1מאהל אל אהל וממשכן. רוצ' לומ': וממשכן אל משכן, ולפי שאמ' "מאהל אל אהל" סמך על המבין. ופי' "מאהל אל אהל": מאהל מועד אשר במדבר לגלגל, ומגלגל לשלה, ומשלה לנוב, ומנוב לגבעון. ובכל אלה המקומות תחת היריעות היה המזבח והארון, ואף כל הימים שהיה הארון בקרית יערים המזבח היה בנב ובגבעון להלן ב א,ג-ה:2את אחד שפטי ישראל. ובמקומו בספר שמואל: "את אחד שבטי ישראל" ש"ב ז,ז, כי השופט והראש נקרא שבט, כמו "לא יסור שבט מיהודה" בר' מט,י, "שבט מישור שבט מלכותך" תה' מה,ז:3מן הנוה. גדרות הצאן נקרא "נוה", כמו שאמ' "נות כרות רועים וגדרות צאן" צפ' ב,ו:4ועשיתי לך שם כשם הגדולים. כמו שאמר "ויצא שם דוד בכל הארצות ויי' נתן...פחדו על כל הגוים" לעיל יד,יז:5ולמימים וכו'. בראשונה היו מבלים אותם, וכן מימים שצויתי עליהם שופטים גם כן היו מענים אותם. אע"פ שהיו מושיעים אותם השופטים, לא היה להם מנוחה שלימה עד עתה:6עד הלם. שהמלכתני, ואני קטן ונבזה:7ותקטן זאת בעיניך. עד שדברת אל בית עבדך למרחוק, שהבטחת זרעי אחרי להמליכם עד עולם, כמו שאמ' "והעמדתיהו בביתי ובמלכותי עד העולם" לעיל פס' יד:8וראיתני כתור האדם המעלה. כלומ': ראיתני במעלה גדולה בתכונת האדם הגדול, אע"פ שאני קטן ונבזה. ו"תר" הוא לשון תכונה; וכן "תורת האדם" שאמר בספר שמואל ש"ב ז,יט. וקרוב לו "נאוו לחייך בתורים" שה"ש א,י, שהם הפנינים המסודרים ומחוברים על סדר ותכונה:9לגרש מפני עמך אשר פדית ממצרים גוים. זה היה לך שם גדלות ונוראות, שפדיתם מבית עבדים ממצרים, וגרשת מפניהם גוים – והם שבע אומות. ובספר שמואל אומ' "אשר פדית ממצרים גוים ואלהיו" ש"ב ז,כג, פי': מגוים ומאלהיו, או: והכית גוים ואלהיו: